המוסד לבוררות

 

המוסד לבוררות הוא אחד ממוסדות השיפוט של ההתאחדות לכדורגל בישראל. מוסד זה נוסד בשנת 1988 כדי לתת פתרון לסכסוכים ומחלוקות בעלי אופי אזרחי-כספי בקרב ציבור הכדורגלנים, הקבוצות והסובבים אותם, כמצוות המחוקק בחוק הספורט. המוסד לבוררות נולד כדי לאפשר לבעיות שונות, כאמור, ובכללן "מוסר התשלומים" למצוא מענה יעיל ומהיר בתוך מסגרת שיפוטית המכירה ומבינה היטב את הנושאים המיוחדים הקשורים בענף הכדורגל.

חברי המוסד מתמנים על ידי נשיאות ביה"ד העליון, וסמכויות הבורר מפורטות בסעיף 8 ל"תקנון המוסד לבוררות", שם נקבע כי: "הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי ו/או לסדרי הדין המקובלים. הוא ידון על פי חוק הבוררות תשכ"ח 1968 וכלליו שבתוספת לחוק ועל פי הוראות תקנוני ההתאחדות ונספחיהם, וכל מסמך הנערך על פיו, ויפעל ככל שיראה לו כצודק ונכון בנסיבות העניין".

סעיף 2 לתקנון האמור מפרט את הנושאים בהם ידונו הבוררים, לדוגמה: סכסוך הנוגע ליחסים חוזיים בין פרט לקבוצה, בין קבוצה לקבוצה, בין תאגיד עסקי לקבוצה וכו'. סעיף 3 לתקנון קובע כי כל סכסוך המפורט בסעיף 2 יובא לדיון אך ורק במסגרת המוסד לבוררות.

לפני כל דיון יש להגיש כתב תביעה ב-4 העתקים ובנוסף יש לשלם אגרת בוררות ולהפקיד פיקדון כספי.

החלטת הבורר תינתן בכתב ותהיה סופית ומחייבת. ההתאחדות רשאית להעביר, לשחרר ולהשאיל שחקן מכוח פסק בורר גם ללא חתימת הצד שכנגד.
אי קיום פסק בורר גורר אחריו העמדה לדין בפני בית הדין המשמעתי ועונשים חמורים כגון: הפסקת פעילות, אי חידוש רישום ועוד.

בקשה לביטול פסק בורר דינה להתברר בבית המשפט ועל פי הכללים הנקובים בחוק הבוררות. תקופת ההתיישנות בגין תביעות למוסד לבוררות תהיה 18 חודש, שתחילתה עם תום עונת המשחקים, שבה נוצרה עילת התביעה.

בעלי תפקידים: